חגים בלוז

שולחן החג, על הררי האוכל הטעים והשמחה, הוא הסיוט של בני המשפחה הרווקים • הדודות מבליעות ברכילותן רמזים נסתרים • אמא תוקעת מבטים מלאי משמעות • ומעל הכל מרחפת שאלת השאלות: "מתי כבר תתחתנו?" • המומחים מנסים להרגיע • הלא נשואים מנסים להימלט לחו"ל • ואנחנו? אנחנו מפצירים בכם, קרובי משפחה להוטים, הסבירו פניכם לרווק

סיגל ארביטמן
איור: רות גוילי תום־דותן. "תעבירו את הכדור חזרה לדודות"
גם בימים רגילים לא קל להיות רווקה שאוטוטו מתחילה לגרד את העשור השלישי לחייה. אבל במהלך החגים הופכת המשימה הזאת לאתגר קיומי של ממש, שכן ראש השנה והימים שאחריו עתירים במפגשים חזיתיים עם דודות ועם שאלות כמו "מתי נזכה להגיע לחתונה שלך?". הסיוט הזה אינו נחלתם של החגים היהודיים בלבד, שהרי בשנים האחרונות התעקשנו לאמץ גם את מועדי הגויים דוגמת הוולנטיינס, וגרוע מכך הסילבסטר, שבו הלחץ מתעצם אפילו יותר שכן הבחירה היא בין שתי אופציות, כל אחת עצובה יותר מהאחרת: להישאר בבית בחצות ולחבק את הכרית או לצאת למסיבה נוראית ולעמוד כמו דחליל בינות זוגות המתנשקים בלהט. ממש בחירתה של סופי.

כאילו לא די בהתמודדות היומיומית עם דייטים כושלים ועם בחורים מתוסבכים, נוספת בימים אלה אל חייהן של רווקות כמוני המועקה הכפולה שמייצרות ארוחות החג – המועקה הקלורית שמפיחים הררי המזון, והיגון שמייצרים המבטים השואלים מצד בני המשפחה. כל זה מייצר רפלקס הצטדקות פסיכולוגי עשיר באוטוסוגסטיות חיוביות ("מה הבעיה? אני עדיין צעירה!"), שעשוי להתחלף בשנייה אחת בדיכאון עמוק, וזאת בעקבות אינטראקציה חגית עם אחיינית בת חמש, בעלת פני מלאך, השואלת בתום: "למה אין לך בעל?".

וזו לא רק אני. הרבה מהחברים שלי מתכוננים לתקופת החגים משל היתה זו מלחמה שיש לצלוח, עם טקטיקה מוכנה מראש ואסטרטגיה צבאית. "השנה אני לא מתכוונת להיכנס לעמדת מגננה", אומרת לי אורית (29), חברת ילדות. "אני יודעת שאת החגים נעשה עם כל מיני נספחים שכבר שנים לא ראיתי, אז ברור לי שאצטרך להתמודד עם שאלות של 'נו, מה איתך?' ו'מה קורה?'. אם עד עכשיו יריתי תשובות ארסיות שגרמו להורים שלי להחוויר, השנה אני משנה טקטיקה. אני פשוט אתעלם. אולי זה לא מנומס כל כך לשבת סביב שולחן החג ולהתעלם משאלה ישירה של איזו דודה או סבתא, אבל הבריאות הנפשית שלנו שווה את זה".

ההצקות המשפחתיות אינן נחלתן הפרטית של רווקות ממין נקבה. "אני מרגיש שעושים עלי סוג של אמבוש", אומר תומר, אוטוטו בן 30, "זה מעודן אבל זה קיים. השנה הרגשתי שאני קץ בזה. זה הגיע למצב שמרימים כוסית לכבוד זה שבשנה הבאה נהיה רבים יותר ואז מסתכלים עלי, ולחלופין קרובי המשפחה מספרים על הבנות שלהם שהן נשואות ויש להן ילדים ואז, שוב, מסתכלים עלי. אני פשוט מחליק את זה אבל מבחינתי שולחן החג עם המשפחה זה לא המקום לדון בבעיות האלה, שלא לדבר על לנסות לפתור אותן. אני חותך את זה מהר מאוד, אין לי סבלנות לזה. אבל אין ספק שזה משפיע עלי. זה משפיע על הרצון שלי להיות בכלל באירועים האלה. לאמא שלי קשה להתאפק והיא כבר שאלה אותי בעבר שאלות שהלחיצו אותי. לפעמים זה מתבטא פשוט בשתיקות רועמות שאומרות הכל. למשל, אנחנו יכולים להשיק כוסית באיזה חג ואז היא תסתכל עלי במבט רב משמעות והבעה, כאילו אומרת, 'אני רוצה להספיק להיות סבתא מועילה!'. זה הגיע לסיטואציה הזויה ביותר שבה היא שאלה אותי אם אני הומו. זה היה דווקא משעשע בעיניי כי היא בנאדם סופר שמרן, שלא לומר הומופוב, וזו היתה יכולה להיות טרגדיה גדולה".

החו"ל משתלם

שולחן החג הישראלי הוא תפאורה מוכרת לכולנו – לרוב הוא מספק את הצורך המשפחתי הבלתי נדלה במזון וברכילות. כשאתה רווק, האינפורמציה הרכילותית משוגרת לעברך עם סאבטקסט עתיר משמעות. על פניו מדובר במידע חסר משמעות: זו התחתנה וההיא בהריון, אלה ילדו ילד ראשון וההם כבר בשלישי. אבל מתחת לפני השטח מהדהדת שאלת השאלות: "נו, ומה איתך?".

גם אם אתם, רווקי המחמד של שולחן החג, מצליחים למלמל לעצמכם תשובה נוסח: "אני בסדר, תודה. נכון, אין לי משכנתא או חבר או בעל או ילד, אבל יש לי עבודה מסודרת ותואר ראשון ודירה חמודה ויותר אלכוהול בבית מלכולכם יחד, ואם הייתם צריכים לשרוד את ג'ונגל הדייטים שלי לא הייתם מחזיקים מעמד דקה", עדיין קשה לשמור על חיוך של מיליון דולר תוך כדי נבירה אדישה בגפילטע. בפועל אנחנו מתעצבנים, מרגישים רע ושואלים את עצמנו למה לעזאזל אנחנו צריכים להתמודד עם זה.

הפנטזיה הרווקית האולטימטיבית היא להעביר את החג כמה שיותר רחוק מארוחת החג. לא מדובר במשימה פשוטה – נסו אתם להגיד לאמא שלכם שאתם לא מגיעים לארוחת חג ובעיית רווקותכם תהיה הקטנה שבדאגותיכם. ובכל זאת יעל, רווקה בת 29, הזמינה כרטיס להודו לחגים כבר לפני חודשיים.

את בדידות החגים היא מרגישה כבר שנים: "הרצון שלי לתא משפחתי משלי קיים אצלי מאז שאני נערה. להגיע לארוחות משפחתיות עם החבר או הבעל ולהפסיק להיות מטרה לשאלות ולמבטים, זאת השאיפה שלי. בגלל זה כל שנה בחגים אני משתדלת לא להיות כאן, אני ממש עושה את זה במודע. אני לא מזוכיסטית, לא בא לי על הלחץ הזה ועל ההרגשה שמשהו לא בסדר אצלי. לא בא לי על הרגשת הבדידות שמתעצמת ועל המועקה. אני מתחבטת עם הבעיות האלה ביומיום, למה אני צריכה לסבול מהן גם בחופש שלי?".

באופן אבסורדי, ההורים שלנו הם הרבה פעמים הסיבה לכך שלא בא לנו להישאר כאן בחגים. "אמא שלי כעסה עלי כשאמרתי לה שאני טסה", מספרת יעל, "היא אמרה לי שאני לא מסבה לה נחת. איזה דבר מבאס להגיד. היא שאלה אותי למה אני טסה להודו ולא מתחתנת. מה היא רוצה שאני אגיד לה? שסירבתי לכל הבחורים שהציעו לי נישואים כי אני מעדיפה את הג'יפה של דלהי? לא, ממש לא. פשוט אין לי מה להישאר כאן בחגים. אני טסה בידיעה שאמא שלי לא מפרגנת לי, שאני לא עומדת בציפיות שלה ומאכזבת אותה. היא לא אומרת את זה בכוונה רעה, היא רוצה לראות אותי מאושרת עם משפחה וילדים, לא לבד ומבואסת.

רונן קרסו, סמנכ"ל השיווק של איסתא, מאשר את מגמת בריחת הרווקים מהארץ בחודש תשרי: "תקופת החגים היא תקופה שיש בה הרבה זמן פנוי והרבה ימי חופש מהעבודה. רווקים בני 35-20 מעדיפים לבלות אותה בחו"ל. אנחנו מקבלים את ההזמנות כבר בתחילת מאי-יוני, בדרך כלל מאנשים שמתאגדים בקבוצות ונוסעים לבלות את החגים בארה"ב או באירופה אם זה לתקופות קצרות, ובמזרח אם יש יותר זמן".

מהצד הרווקי יודעים לדווח שהצעד הזה לא נעשה בקלות: "רצף החגים, עם האובר-משפחתיות שלו, לא בא לי טוב", מסכמת יעל, "זה שאני טסה לחו"ל עוזר לי לא להיכנע למועקה ולשקוע בדיכאון של הלבד, ואמא שלי פשוט לא מבינה את זה".

זה לא אנחנו, זה אתם

"בתקופת החגים יש יציאה מהשגרה, זאת תקופה שבה אדם מעצב את חייו לפי ראות עיניו", אומר ד"ר אסף כספי, פסיכיאטר ראשי בבית החולים שיבא בתל השומר, "פתאום בחגים נכפית עלינו מציאות כלשהי שלרבים מאיתנו לא עושה טוב. במצבים כאלה רגשות של דכדוך וחרדה מתעצמים, המפגשים המשפחתיים מאולצים לפעמים וקונפליקטים בתוך המשפחה מועצמים. יש אנשים שמגיבים אחרת – פשוט מתנתקים. לא מגיעים לארוחות חג, מעדיפים להיות לבד בבית, ואז הרגשת הבדידות מתעצמת".

לדבריו אנשים, בייחוד אנשים צעירים שחווים תהליך גדילה, נוהגים כל הזמן למדוד את עצמם ולעשות השוואות בינם לבין אחרים, וזה לאו דווקא בריא. "הביקורתיות הזו, הן הפנימית והן החיצונית, מלווה הרבה פעמים בקושי רגשי להתמודד עם סיטואציות של יציאה מהשגרה, וזה מה שקורה בחגים בעצם", הוא מסביר.

עינת, רווקה בת 30, מאשרת את אבחנתו של כספי: "עד החג הנוכחי לא הייתי לחוצה, אבל כשהבנתי שאנחנו עושים את החג עם בני משפחה שלא ראיתי כבר שנים, ידעתי שרוב השיחות יהיו עלי ואני אשָאל שאלות הזויות כמו 'מתי נראה אותך מתחת לחופה?'. מה הם רוצים שאני אענה להם בדיוק? מה הם חושבים, שאני מסתירה מהם את תאריך החתונה שלי בכוונה? התגובה הטבעית שלי בארוחת החג היתה להתגונן, אבל זה גרם לי לחשוב שאולי משהו לא בסדר בי. הלחץ הזה מביא אותי לחשוב שאולי כולם צודקים ואני טועה".

"צריך להבין שהשיפוטיות המשפחתית הזו הרבה פעמים לא באמת מופנית אלינו", מייעץ ד"ר כספי, "הרבה פעמים אדם ששופט אדם אחר בעצם שופט את עצמו מתוך הציפיות שלו כלפי עצמו, הבעיות שלו עם עצמו והתחושות השליליות שלו כלפי עצמו. זה לא קשור אלינו ספציפית. ההתמודדות הטובה ביותר עם התחושות האלה היא עצמית: לשבת עם עצמך ולעשות חשבון נפש, לחשוב מה היית רוצה לשנות ואיך אתה מניע את עצמך כדי להשיג את המטרות שלך. חשוב ביותר לא להיכנע לביקורת עצמית, דבר שרווקים רבים כושלים בו. תסלחו לעצמכם – הלקאה עצמית וביקורת עצמית הן לאו דווקא דברים טובים שמניעים קדימה, לפעמים יש להן את התוצאה ההפוכה. אל תשפטו את עצמכם. זה שהחברה קבעה סטנדרט חברתי מסוים לא אומר שאתם חייבים לעמוד בו. החברה מורכבת מהמון פרטים, היא לא הומוגנית. זה שלא יישרתם קו עם כולם לא אומר שאתם לא בסדר. לפעמים אתם בכלל לא צריכים להעמיד את עצמכם במצב לא נעים, פשוט אל תגיעו".

מובן שקל יותר לא להתמודד ולא להגיע, אבל לא לכולנו יש את המותרות האלה. חלקנו ננושל מהירושה אם לא נגיע, וחלקנו באמת נהנים לבלות את החג בחיק המשפחה ולא בא לנו להפסיד אירוע משמח עם המון אוכל טעים.

שידוך? בעצם למה לא?

עד לפני 100 שנה בערך, המשפחה היתה הדרך הכמעט יחידה להכיר בני זוג פוטנציאליים. לפני עידן הפייסבוק ואתרי ההיכרויות, אם לא הכרת את אשתך לעתיד בקולנוע או באיזה בית קפה, אמא וסבתא היו אמצעים לגיטימיים להכיר אותה. הבעיה היא שרבים מאיתנו רואים בהצעות השידוך האלה משהו משפיל, הודאה בכישלון שלא הצלחת להשיג את זה בעצמך ושאתה צריך את אמא שתסגור לך את הפינה הזו. מה שכן, אפשר למנף את זה למקומות מועילים יותר, למשל התמודדות עם בני משפחה חטטניים.

"אם איזו דודה פלצנית באה ואומרת לך משהו מעצבן כמו 'בקרוב אצלך' או אמא שלך זורקת לך משהו כמו, 'תגיד, מה קורה? אתה מחפש בכלל?'", מציעה לי תום-דותן, קואצ'רית ומדריכת סדנאות דייטינג, "אז אתה יכול להחזיר להן ולשאול אותן, 'ומה את עושה עם זה? יש לך איזושהי הצעה?', כי הרי מאוד קל לשאול שאלות. פשוט תעבירו את הכדור אליהן, ומה הדבר הכי גרוע שיכול לצאת מזה? מקסימום אמא שלך מכירה לך מישהי, מה זה משנה? עוד דייט".

על פי תום-דותן, הבעיה היא שכשאתה רווק אתה לפעמים מרגיש – או לפחות זה מה שהמשפחה שלך נותנת לך להרגיש – שהחיים שלך חסרי משמעות. שכל עוד לא התחתנת ואתה לא מייצר אנשים חדשים לעולם, אז גם אם אתה מצליח בעבודה שלך וגם אם יש לך קריירה נחמדה, זה לא משנה. "כשמשווים אותך לבת דודה שלך, שלא עובדת בשום דבר והיא מובטלת אבל נחשבת ליותר מוצלחת כי היא בהריון או כי היא תפסה גבר והתחתנה", היא אומרת, "זה אומר שהמשפחה שלך, שהכי אמורה לתמוך בך, משקפת לך שהחיים שלך חסרי משמעות, וזה יכול להביא לדיכאון.

"אחת האסטרטגיות שאנשים נעזרים בה היא לגרד ידידים רווקים או לפעמים אפילו חברים הומואים, להביא אותם לארוחה ולהעמיד פנים שהם בזוגיות כדי להשתיק את הביקורות. לקראת החג יש המון לחץ למצוא מישהו מהר מהר, ככה שלפחות תוכל להגיד בארוחת החג, 'אני יוצא עם מישהי'. זו תקופה שהרבה בנות (בעיקר בנות) נוטות להתפשר בה. לגברים יש יותר נטייה לברוח, לנסוע לחו"ל. הם פשוט לא יגיעו".

להעמיד פנים שאתם בזוגיות, לצאת לדייט מיותר רק כדי להגיד שאתם בקשר או לברוח לחו"ל הם פתרונות מפוקפקים למדי. עדיף להיות ישרים ושלמים עם עצמכם, ועדיף עוד יותר שאתן, כן, אתן, אמא ודודה יקרות, תהיו יותר מבינות ופחות מקנטרות. אז משפחה יקרה, בחגים הקרובים הסבירי פנייך לרווק ואל תשאלי שאלות מציקות. ואתם, רווקים, עבורכם נזכיר שגם אנשים נשואים סובלים.

*   *   *

גם לנשואים לא קל בחגים

על פי ניתוח סטטיסטי שערכה חברת עורכי הדין עזריאלנט לישראל עולה כי בתום החגים יש גידול של 32 אחוזים בפניות בנושא גירושים. "זה לא שהחגים גורמים לכך", אומר עו"ד אברהם עזריאלנט, "זה פשוט הקש ששובר את גב הגמל".

מסקר שערכה החברה התברר שרוב האנשים שוברים את הכלים בגלל אי שביעות רצון מהיחסים עם המשפחה המורחבת. "החגים הם סיר לחץ", מסביר עזריאלנט, "אם רוב האנשים חיים בשלום עם עצמם ביומיום פשוט כי הם עסוקים ולא מתראים, פתאום בחגים עם החופש ועודף הזמן כל הבעיות הנסתרות עולות וצפות החוצה. המפגש עם המשפחה המורחבת לא עוזר לזה. הכלה רבה עם החמות, החמות עם הכלה, רבים אצל מי יהיה החג ומי יביא מה, נוצרים מחנות – הבעל תומך באמא שלו, האישה לא סובלת אותה ומשם זה מתגלגל".

עוד בעיה שמוקצנת בחג היא הבעיה הכלכלית. "יש המון הוצאות בחג", אומר עזריאלנט. "בגלל החופש, הילדים, אנשים נוסעים לחו"ל ומי שכבר נמצא בקשיים כלכליים זה מועצם אצלו ויוצר חיכוכים. את יודעת כמה מריבות יש בין בני זוג על תשלומי חשבונות שמגיעים אחרי החגים? הוא מאשים אותה שהיא בזבזנית, היא מאשימה אותו שהוא קמצן, ומנהל הבנק מתקשר לגעור בשניהם. בלאגן".