כשנפגשתי עם ארנון (שם בדוי) לראשונה הוא היה רווק בן 30, סיים תואר בוינגייט, עבד כמאמן בחדר כושר ונראה בהתאם – חתיך אש, גבוה, שרירי (ריבועים בבטן וזרועות כמו תותחים), שיער שחור מלא ועיניים כחולות ממגנטות.
למרות הנתונים החיצוניים המרשימים שלו לא הלך לו עם נשים הוא האמין שרוב הנשים צוחקות עליו ורק מחכות לומר לו – לא. בראש שלו הוא חווה כל הזמן דחייה שלא נגמרת.
אתם יכולים לתאר לעצמכם שלהסתובב עם מחשבה כזו פוגע בפוטנציאל החברתי, במערכות היחסים ובביטחון העצמי שלו – לא משנה כמה אטרקטיבי הוא נראה מבחוץ.
הוא שיתף אותי באמונה שלו שכל הנשים חושבות שהוא בדיחה מהלכת ולראיה סיפר לי את הסיפור הבא:
הוא הלך לבר פופולרי בלב תל אביב (הרבה לפני עידן הקורונה) וחבורת נשים יפיפיות שישבה על הבר ממולו הסתכלה עליו. אחת מהן הצביעה עליו, אמרה משהו וכולן ציחקקו.
ארנון החליט שהן צחקו עליו, נעלב קם והלך הביתה ושיחזר שוב ושוב במוחו את העלבון הצורב שהוכיח לו בפעם המיליון לטענתו שהוא כישלון עם נשים. מתוך האמונה הזו שלו המציאות של ארנון אכן הייתה כואבת.
שאלתי אותו אם שמע מה אמרה אותה בחורה לחברותיה, שגרם להן לצחוק.
"לא", הוא ענה, "אבל אני בטוח שזה היה קשור אליי כי היא הצביעה עלי". היא בטח אמרה להן משהו כמו: תראו איזה לוזר יושב לבד בבר בלי אף אחד, בטח אין לו חברים…"
הצעתי לו זווית ראיה אחרת: "אולי הן הסתכלו עליך כי מצאת חן בעיניהן ואז האישה ההיא אמרה משהו כמו: איזה גוף מושלם יש לו, רואים עליו שהוא עושה כושר. הספורט היחידי שאני עושה הוא לעיסת עוגות למרחקים ארוכים… ואז כולן צחקו?"
"איך היית מרגיש אם זה מה שהיא אמרה?" שאלתי.
ארנון חייך. "הייתי מרגיש ממש טוב, ואפילו יש סיכוי שהייתי ניגש אליה " הוא ענה.
"אז תן לי לגלות לך סוד: אתה לא קורא מחשבות ולא באמת יודע מה היא אמרה. אתה יכול רק לנחש ולהמציא. אז אם כבר אתה בוחר לנחש, למה שלא תמציא משהו שיגרום לך להרגיש טוב? הרי הניחוש החיובי שלי יכול להיות אמיתי בדיוק כמו הניחוש השלילי שלך…"
ארנון הסכים איתי, וזו הייתה ההתחלה של השינוי שלו.
זה לא היה לו קל לשנות גישה לחיים ולהתחיל לפרש אירועים בצורה חיובית. חפרנו לנושא הזה את הצורה במפגשים שלנו ובהתכתבויות. אבל היי בסוף הוא הצליח!
וכבר כמה שנים שהוא נשוי באושר (לבחורה שהוא פגש בחדר כושר) ויש להם שלושה ילדים… (בואו אני עובדת בייעוץ לזוגיות מ 2004! יש כבר ילדים של לקוחות עבר שלי שכבר ממזמן חגגו בר מצווה! כן, אני עתיקה או אם אתם נחמדים ותיקה בתחום… )
דחייה לא חייבת לגרום לפרשנות חוסמת
אומנם המקרה של ארנון הוא לא בדיוק שגרתי אבל לכולנו יש את הנטייה הזו במצבים מסוימים לפרש סיטואציות בצורה שלילית שמבאסת אותנו ומורידה לנו את מצב רוח. אז בואו נפסיק עם זה. אם אנחנו מחליטים לדמיין לפחות נדמיין דברים טובים.
ארנון הוא לא היחיד, יש הרבה אנשים שטועים לחשוב שהם יודעים מה הצד השני חושב עליהם וזה משום מה תמיד דברים לא חיוביים:
"היא בטח חושבת שאני משונה ומוזר…"
"הוא לא ניגש אלי כי הוא חושב שאני מכוערת ודוחה…"
בקיצור הם בטוחים שהם הצליחו לקרוא את המחשבות של מי שעומד מולם ויודעים בדיוק למה אמרו להם לא. או למה הם בטוחים שהצד השני יאמר להם "לא" למרות שהם בכלל לא טרחו לגשת ולשאול.
הבעיה היא שרוב הפעמים הם טועים וממציאים סיבות לסירובים דמיוניים שאין להם קשר למציאות.
תזכרו שפעמים רבות לא כל התמונה ברורה לכם. אם קיבלתם סירוב, או פרצוף חמוץ ממישהו שעניין אתכם, אין לכם את כל הפרטים, והניתוח שאתם עושים לסיטואציה מבוצע רק מנקודת המבט שלכם ולא מנקודת המבט שלהם.
ברוב המקרים האנשים שמסרבים לכם כלל לא מכירים אתכם ולכן סטטיסטית רוב הסיכויים הם שהסירוב לא קשור ישירות אליכם. מדובר בסירוב שמבוסס על רושם ראשוני שטחי או על העובדה שהם פשוט לא זמינים כרגע לחיזור.
לדוגמא הנה קטעים מראיונות שערכתי עם אנשים על הסיבות שלהם לסרב למחזרים פוטנציאלים:
א', 34, עורך דין: "ניגשה אלי בבר בחורה ממש נחמדה ועשתה לי עיניים, דיברנו קצת והשיחה זרמה אבל לא לקחתי טלפון, באותה תקופה הייתי עמוק בלימודים לקראת מבחני הלשכה ולא התאים לי להתחיל שום דבר חדש…"
ל', 28, שחקנית:"אני סובלת ממיגרנות וכשמתחיל לי כאב ראש גם אם ניגש אלי הבחור הכי מהמם אין לי סבלנות אליו, אני עצבנית ועושה לו פרצופים של "עוף מפה מהר ותפסיק להציק לי". אני יודעת שזה מגעיל ואני מפסידה הזדמנויות אבל אני לא יכולה לשלוט בעצמי…"
כמו שאתם רואים לא תמיד יש קשר בין הסיבה לסירוב לבן אדם שמקבל דחייה ולכן חבל לרוץ ישר עם המחשבות לפרשנות שלילית. צריך להבין כשרוצים להכיר דחיה היא חלק בלתי נפרד מהמשחק ולרוב היא בכלל לא קשורה אליכם.
זה יכול לקרות גם במצבים לא רומנטיים למשל –
המקרה: חברה לא עונה לי לטלפון
במקום לחשוב: בטח לא אכפת לה ממני והיא מסננת אותי.
אפשר לחשוב: וואו היא בטח מוצפת בעבודה עכשיו ורוצה לדבר איתי רק כשהיא פנויה, אני אנסה אותה יותר מאוחר. )
בפן האישי אני חייבת להתוודות שהשקעתי בלימודים אקדמאים בתחומי מדעי החברה ופסיכולוגיה במשך למעלה מעשור ובמקביל חקרתי והתמחיתי בנושאים מרתקים כמו שפת גוף והבעות פנים – ואני עדיין לא מתיימרת לדעת מה רץ לאנשים איתם אני מדברת בראש. אני תמיד יוצאת מתוך נקודת הנחה שאני לא תמיד מכירה את הסיפור כולו. אני מעדיפה לשאול ולברר עם הצד השני. ובמצבים שזה לא מתאפשר ואני כבר חייבת להמציא בראש סיבה להתנהגות כזו או אחרת אני תמיד מעדיפה להמציא סיבה שתרים לי ותגרום לי להרגיש טוב יותר.
אם אתם מרגישים שאתם צריכים עזרה בלהתמודד עם דחייה או בלחשוב חיובי אני כאן בשבילכם – דברו איתי.
